עילת הסבירות היא אחת הסוגיות המרכזיות בוויכוח הציבורי בישראל בשנים האחרונות. העילה מאפשרת לבתי המשפט לבטל חקיקה של הכנסת אם נמצאת בלתי סבירה בעליל. השאלה היא האם עילה זו מעניקה יותר מדי כוח לבתי המשפט על חשבון הרשות המחוקקת. עילת הסבירות היא אחת הדוקטרינות החשובות במשפט הישראלי, המאפשרת לבתי המשפט לבטל חוקים של הכנסת במקרים מסוימים. עילה זו קבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בשנת 1992. סעיף 8 לחוק קובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש." מכאן, שחוק של הכנסת שפוגע בזכויות אדם באופן בלתי מידתי - יכול להיפסל על ידי בית המשפט באמצעות עילת הסבירות. בית המשפט עשה שימוש בעילה זו בפסקי דין תקדימיים, כגון ביטול חוק טל שאסר על ייבוא בשר לא כשר, ופסילת חוק האזרחות שמנעה מאזרחי ישראל להביא בני זוג פלסטינים לגור בישראל. השאלה בליבת הדיון הציבורי היא האם נתינת סמכות רחבה מדי לבתי המשפט לבטל חוקים פוגעת בדמוקרטיה ובעקרון הפרדת הרשויות. מצדדי עילת הסבירות טוענים שהיא הכרחית כדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בזכויות, ואילו מתנגדיה גורסים שהיא הופכת את בתי המשפט ל"מחוקק עליון" בניגוד לרצון העם. הדיון סביב עילת הסבירות הוא אחד המרכזיים בשאלת יחסי הכוחות בין הרשויות בישראל, וימשיך להעסיק את המערכת הפוליטית והמשפטית גם בעתיד.